המילים והחוכמה שלנו הם משענת חזקה באימפרוב, זה האזור הבטוח של כולנו, אבל הרגש, הסאבטקסט, הרגעים החזקים דרמתית או הקומיים להפליא, נמצאים דווקא במרווח - בשקט שבין לבין.

בסדנה נלמד איך לאלתר סצנות שלמות עם מינימום עד אפס טקסט. איך לנטרל את הפחד שלנו מלשעמם את הקהל שגורם לנו למלא את החלל במילים ריקות? איך לזקק את הסצנה למילים היחידות שבאמת מקדמות אותה ובאמת משמעותיות? איך להעביר מידע ורגש בלי לדבר ובלי פנטומימה? איך להעמיק את הרגש דרך העיניים ודרך התקשורת עם הפרנטר שלי, יחד עם דגש על הפעולות הפיזיות שלנו?